פסק-דין בתיק ע"א 1146/06

מונחים לפנינו ערעור ושני ערעורים שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח-תקוה (כב' השופט ס"נ גולדס), מיום 11.12.05 בת"א 2707/02 שחייב את המשיבות בתשלום פיצוי למערער.

1.         הרקע

(א)        המערער, יליד 1972, חשמלאי במקצועו, הועסק אצל המשיבה 1 (להלן: " המעסיקה"), ונשלח ביום 22.5.01 להחליף נורה של עמוד תאורת רחוב אצל המשיבה 2 (להלן: " העירייה"), בגובה של כ- 7 מ'.

(ב)        המערער עלה על סולם שהושען על עמוד התאורה, " וכאשר התחיל להחליף הנורה, התחשמל לפתע, נפל מהסולם למדרכה ונפגע בגופו" (סע' 3(ב) לכתב התביעה) (להלן: " התאונה").

(ג)         המערער ייחס למשיבות אחריות לתאונה וטען שעוולו כלפיו עוולות של רשלנות והיפר חובה חקוקה. המערער טען לתחולת הכלל "הדבר המדבר בעדו".

(ד)        הצדדים היו חלוקים הן בשאלת האחריות הן בשאלת הנזק.

2.         פסק דינו של בית משפט קמא

(א)        בית משפט קמא קבע שהמעסיקה והעירייה - התרשלו כלפי המערער, ובאשר לחלוקת האחריות ביניהן נקבע שהמעסיקה חבה כדי 80% והעירייה כדי 20%.

בית המשפט הוסיף ודן בתרומתו של המערער לאירוע, והעמיד אותה על 10%.

(ב)        בית המשפט נימק את מסקנותיו, בין היתר, כדלקמן:

אא.       המעסיקה, החבה חובת זהירות מושגית כלפי המערער, חבה כלפיו גם חובת זהירות קונקרטית וכשלה במילוין. היא לא נקטה אמצעי בטיחות נאותים ומספיקים, לא סיפקה לו סביבת עבודה בטוחה, לא נתנה לו חגורות בטיחות, כפפות, ריתמות ולא דאגה לקבע את הסולם בעזרת עובד נוסף.

בב.       העירייה חבה באחריות בשל היותה בעלת המקרקעין ובשל כך שמר עוזרי, חשמלאי מוסמך, עובד עירייה, היה זה שנתן למערער את הסולם והפקיד בידיו את משימת החלפת הנורה ואפשר לו לבצע העבודה ללא שהיה קשור לריתמה.

            עוד נקבע כי העירייה התרשלה באי בדיקת טיב שיטות העבודה של המעסיקה ושמוש עובדיה באמצעי בטיחות.

גג.         בית משפט קמא פירט את טיעוני המשיבים ואת תרומתו של המערער שהתבטאה בכך שנמנע מלנתק את זרם החשמל באמצעות המתג המיועד לכך, לא הצטייד בציוד למניעת התחשמלות ולא רתם עצמו לעמוד החשמל.

בית המשפט לא הבהיר איזו מבין טענות אלו מקובלת עליו והיא שהביאה אותו לקביעת האשם התורם ושיעורו.

(ג)         באשר לשעור הנזק:

(אא)      הן המומחה מטעם בית המשפט (ד"ר צ'ציק) הן המוסד לביטוח לאומי קבעו שלמערער נותרה נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 19%, ובית משפט קמא קבע שהנכות התפקודית חופפת לנכות הרפואית.

(בב)      בית משפט קמא פסק למערער בגין כאב וסבל 50,000 ש"ח, בגין הפסד שכר בעבר (לפי בסיס שכר חודשי 5,300 ש"ח) ולאחר ניכוי הרשלנות התורמת,  194,200 ש"ח; בגין הפסד כושר השתכרות 124,250 ש"ח, בגין עזרת צד ג' 10,000 ש"ח ובגין הוצאות רפואיות 350 ש"ח.

(גג)        בית המשפט הורה לנכות מהסכומים שנפסקו את תגמולי המל"ל, לרבות דמי שיקום, שהגיעו, ליום מתן פסק הדין , לסכום של 240,831 ש"ח.